בשנת 1908 הוקמה "קריית החינוך" של יהודי יפו, במגרש בין שכונות נווה צדק ונווה שלום, שללה שני בניינים גדולים שנבנו זה מול זה: בית הספר לבנות של חובבי ציון (שנקרא לימים "יחיאלי") ובית ספר לבנים של "שליאנס" ("כל ישראל חברים"). השכונה היזדקנה, וב-1975 בתי הספר נסגרו בשל מחסור בתלמידים. ב-1989 שוקמו הבניינים והוכשרו כמרכז תרבות ואמנות ע"ש סוזן דלל. ביה"ס לבנות שוקם והפך למשכנה של להקת המחול "בת שבע". ביה"ס לבנים נהרס וחזיתו שנותרה על כנה שולבה במבנה החדש של תיאטרון נווה צדק. אולם ההתעמלות הותאם לצרכי להקת המחול "ענבל". בין המבנים הקים האדריכל שלמה אהרונסון רחבה גדולה מרוצפת אבן, שוקקת תעלות מים ונטועה עצי הדר, מחווה לפרדסיה של יפו.
בית רוקח שנבנה ב- 1887 בסיוע אדריכלי אוסטרי, היה ה"ארמון" המפואר והגדול בשכונת נווה צדק. בעל הבית, שמעון רוקח, מנהיג קהילת יהודי יפו, היה נצר לשתי משפחות נכבדות- נין לרב אליעזר רוקח, מחבר הספר "מעשה רוקח" מצד אביו, ונכד לרב ישראל ב"ק, מראשי הישוב בצפת, מצד אמו. רוקח, סוחר ומאבות הפרדסנות היהודית, הפך את ביתו לבית- ועד לפרנסי העדה ולמקום מפגש חברותי. כאיש אמיד ומכובד, שהקדיש זמן רב לצרכי ציבור, הקים את לשכת "שער ציון" של "בני ברית" ביפו ופעל להקמת מוסדות הקהילה- בית חולים, ספרייה ציבורית, אגודות עזרה הדדית וגמילות חסדים. ב- 1886 היה בין מקימי אגודת "עזרת ישראל" שהקימה את שכונת נווה צדק. רוקח ניצח על חיי הקהילה עד מותו ב-1922.
ילדיו של רוקח עסקו אף הם בענייני ציבור. בנו הצעיר, ישראל, כיהן מ-1936 כראש העיר תל אביב, לאחר הקמת המדינה כיהן כח"כ מטעם הציונים הכלליים ובין 1955-1956 שימש כשר הפנים. לאחר מותו של שמעון רוקח נמסר הבית לאגודת "בני ברית", שפתחה בו ספרייה ציבורית וגן ילדים. ב-1984 רכשה את המבנה, שהפך עם השנים לחורבה, נכדתו של שמעון רוקח, הפסלת לאה מג'רו-מינץ, שיקמה אותו והשיבה לו את כבודו, ללא כל סיוע ציבורי. בבית רוקח, הפתוח למבקרים בתיאום מראש, מוצגת תערוכת קבע של יצירות של לאה מג'רו-מינץ, תצוגה על תולדות המשפחה וסרט וידאו על הבית.
בראשית המאה העשרים הייתה נווה צדק מרכז חשוב לפעילות ספרותית ועיתונאית עברית. בבית משפחת שולמן התגוררו בשכירות שלושה-העורך יוסף אהרונוביץ', הסופרת דבורה בארון ויוסף חיים ברנר- ומכאן כינויו.
יוסף אהרונוביץ' ערך והדפיס כאן את "הפועל הצעיר", ביטאונה המרכזי של תנועת הפועלים. לימים גם הקים וניהל את בנק הפועלים. רעייתו, דבורה בארון, הייתה לאחת החשובות מבין הסופרות העבריות. במלה"ע הראשונה גרש השלטון הטורקי כמה מאות יהודים מיפו, ובני הזוג גלו לאלכסנדריה. לאירוע הייתה השפעה טראומטית על דבורה. כששבה ארצה, הסתגרה והתבודדה בביתה ונמנע לצאת מפתחו קרוב לארבעים שנים. רוב כתביה הראשונים הושמדו על-פי דרישתה. דמותה המסתורית והמסקרנת היוותה השראה לרומנים ולמחקרים שונים. הסופר י"ח ברנר, מהבולטים בין היוצרים העבריים, עלה ארצה ב-1909 והשתקע לבסוף ביפו, שם עסק בכתיבה ספרותית, בהוראה בגימנסיה הרצלייה , בעריכה, בהוצאה לאור ואף בפובליקציה. ברנר, שלימים נישא לגננת חיה ברוידא והוליד עימה את בנם אורי ניסן, נרצח במאורעות הדמים שאירעו במאי 1921, עת שהה בבית משפחת יצקר, סמוך לאבו כביר.