אהרן שלוש היה בעל הקרקעות שעליהן הוקמה נווה צדק, מהראשונים שבנו את ביתם בשכונה ואחד ממנהיגי הקהילה. בן 11, הגיע אהרן לחופי הארץ, לאחר שהספינה שהביאה את המשפחה מאלג'יר עלתה על שרטון בחופי חיפה ושניים מאחיו נספו. מיד נרתם לפרנסת המשפחה. כשבגר, החל לסחור בקרקעות ובשלב מסוים רכש שטח אדמה, בית חד-קומתי ובאר מים. כדי למשוך מתיישבים נוספים הקים בחצר ביתו בית-כנסת (הפועל עד היום, ומשמש את ישיבת "מקדש מלך"). ב-1887 מכר שלוש חלק מאדמותיו לאגודת "עזרת ישראל" שהקימה את נווה צדק. שלוש וצאצאיו עסקו בבניה, בסחר קרקעות ובפעילות ציבורית. בצפון המגרש הקימו בניו בית מלאכה לייצור פריטים טרומיים לבנין. עם מותו של אהרן שלוש ב-1920, נמסר הבית לעירית ת"א ושימש בי"ס מעורב לבנים ולבנות. לאחרונה נמכר בית שלוש לגורם פרטי.
בית אמזלג רח' אמזלג 22
בני משפחת אמזלג, שמוצאה בגיברלטר, נודעו כאנשי עסקים וכפעילי ציבור. חיים אמזלג התמנה ב-1876 לסגן הקונסול הבריטי ביפו וכן היה מעורב בעסקים רבים, כמו הנחת מסילת הברזל יפו-ירושלים, רכישת אדמות עיון-קרא שעליהם הוקמה ראשון לציון וייצוג חברות בריטיות, בניהן חברת הביטוח לויד'ס.
את הבית בנווה צדק בנה יוסף, בנו של חיים. ב-1892, אחרי שנבנתה מסילת ברזל שחצתה את חצר הבית, מכר אמזלג חלק ממנו לתעשיין הגרמני ואגנר. באגף המערבי הוקם בית חדש ב-1994.
בתי זרח ברנט רח' זרח ברנט
בתים אלה, סמל לראשית ההתיישבות היהודית מחוץ ליפו, היו הגרעין לשכונת נווה שלום. ייסד את השכונה ר, זרח ברנט, יהודי אדוק, איש עסקים ותומך נלהב ברעיון ההתיישבות בא"י, שלקח חלק ביוזמות התיישבות רבות. ב-1890 החל ברנט לבנות את נווה שלום. למרות תנאי הרכישה הנוחים שהציע ברנט, יהודי יפו לא ששו לעבור למקום המרוחק מהעיר. כשרב הקהילה , נפתלי הרץ הלוי, השתקע בבתי ברנט, נהו רבים מהקהילה בעקבותיו ונווה שלום הייתה לשכונה העברית הגדולה ביפו עד מלה"ע הראשונה.
בית הכנסת הגר"א רח' רוקח 19
בית הכנסת המרכזי של עדת הפרושים ביפו. צאצאי תלמידיו של הגאון מווילנה שעלו לירושלים בראשית המאה ה-19 כונו "פרושים". בעקבות מחלוקת שהתגלעה והחריפה בשאלת נוסח התפילה הראוי- נוסח הגר"א כמנהג הפרושים, או נוסח ספרד כמנהג החסידים- הוחלט להיפרד ולחלוק את המגרש שיועד להקמת בית הכנסת. החסידים בנו בית כנסת צנוע, "קהל החסידים", והפרושים מבנה מפואר בסגנון בתי הכנסת של מזרח אירופה. שני המבנים שרויים בהזנחה מחפירה.
בית שלוש רח' שלוש 32
אהרן שלוש היה בעל הקרקעות שעליהן הוקמה נווה צדק, מהראשונים שבנו את ביתם בשכונה ואחד ממנהיגי הקהילה. בן 11, הגיע אהרן לחופי הארץ, לאחר שהספינה שהביאה את המשפחה מאלג'יר עלתה על שרטון בחופי חיפה ושניים מאחיו נספו. מיד נרתם לפרנסת המשפחה. כשבגר, החל לסחור בקרקעות ובשלב מסוים רכש שטח אדמה, בית חד-קומתי ובאר מים. כדי למשוך מתיישבים נוספים הקים בחצר ביתו בית-כנסת (הפועל עד היום, ומשמש את ישיבת "מקדש מלך"). ב-1887 מכר שלוש חלק מאדמותיו לאגודת "עזרת ישראל" שהקימה את נווה צדק. שלוש וצאצאיו עסקו בבניה, בסחר קרקעות ובפעילות ציבורית. בצפון המגרש הקימו בניו בית מלאכה לייצור פריטים טרומיים לבנין. עם מותו של אהרן שלוש ב-1920, נמסר הבית לעירית ת"א ושימש בי"ס מעורב לבנים ולבנות. לאחרונה נמכר בית שלוש לגורם פרטי.
גשר שלוש שלוש 34
הגשר, שנבנה לנוחותו של הסוחר והעסקן אהרן שלוש, תושב נווה צדק וסוכנה של החברה הצרפתית בעלת הזיכיון להנחת פסי הרכבת ולהפעלת קו הרכבת יפו-ירושלים, מחבר בין יפו לשכונת נווה צדק. הקמת הגשר תרמה לנוחותו של שלוש ולערך נכסיו. ב-1918 שינו הבריטים את תקן מסילות הברזל והגשר הוגבה כדי לאפשר מעבר לרכבות מהדגם החדיש ביותר. מעבר לגשר נמצאים בתי שכונת "ולהאלה" (ששמה לקוח מהמיתולוגיה הסקנדינבית), שבנו גרמנים טמפלרים בני הדור השני והשלישי. בשולי ולהאלה פעלו שני בתי חרושת "וילנד" במערב, לייצור אביזרי בניין, ו"ואגנר" במזרח, לייצור מכונות ומנועים- ששרידיהם משתרעים כיום לאורך סמטת שלוש ורחוב האטד.
הבתים התאומים רח' פינס 30,32
שני הבתים הזהים לגמרי נבנו עבור שני נכדיו של אהרון שלוש. שניהם הוקמו על אדמות המשפחה ובחומרי גלם שיוצרו בבית המלאכה שלה לחומרי בניין. בית משה שלוש נפגע בהפצצה אווירית ב-1948. לימים נמכרו שני הבתים ושניהם עברו תהליך שימור.
בית האוטונומיה הרוסית רח' עין יעקב 14
את הבית בנה רפאל לוי רבינוביץ' , בנו של הרב אדר"ת וגיסו של הרב קוק. ב-1896 השכיר אותו רבינוביץ' ל"חובבי ציון" שביקשו להקים בו מסגרת חינוכית חדשה: בי"ס לבנות שיגשים את משנתו של אחד העם. לפיה על הנשים לחנך את הדור העברי ויש לתת להן כלים לכך. המורים גרו בקומת הקרקע והלימודים התקיימו בקומה השנייה, בעברית בלבד. כך ניתן ביטוי לתפיסה שביה"ס אינו רק מקום עבודה, אלא אורח חיים. עד מהרה הפך המקום למרכז התרבותי של השכונה, מפגש לסופרים, מו"לים, אנשי רוח ומנהיגים חברתיים, שהוציאו לאור כתבי עת וספרי לימוד וקיימו שיעורי ערב למבוגרים. ב01905 הועלתה במקום ההצגה העברית הראשונה בארץ, "אוריאל אקוסטה" מאת גוצקוב, בתרגום ובביצוע מורי ביה"ס. ב-1908 עבר ביה"ס למשכנו החדש, כיום בית להקת המחול "בת שבע". מקור השם "האוטונומיה הרוסית" לא ברור. ייתכן כי ציין את נתינותם הרוסית של רוב המורים, שבזכותה הגן עליהם הקונסול הרוסי מפני התנכלויות השלטון העות'מני.
ראינוע עדן רח' פינס פינת לילינבלום
הראינוע הראשון של ת"א נבנה ב-1913 בגבול בין ת"א לנווה צדק, כיוזמה משותפת של מאיר דיזינגוף והיזמים מרדכי וייסר ומשה אברבנאל. הבניין היה גדול ומשוכלל וכלל מקרנת סרטים מתוצרת צרפת, דינמו להפקת חשמל, שגם סיפק תאורה לרחוב פינס, ו-1100 כיסאות שהובאו מווינה. את השם "עדן" הציע הסופר ש. בן ציון ואת המונח ראינוע טבע אליעזר בן יהודה. במקום נערכו גם עצרות עם, קבלות פנים ואירועים רשמיים. "עדן", שהפך לימים לקולנוע, נסגר ב-1975. הבניין נרכש ע"י בנק לאומי, קרביו הוצאו וחזיתו נשמרה.
.png?id=3502629){kind=small}
(4).jpg)
